החלטה בתיק בש"א 6736/07

1.         לפני בקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מיום 3.9.06 (להלן: " פסק הדין").

2.         המבקשת, ד"ר מרגלית לוי, דוקטור לרפואת שיניים. במועדים הרלונטיים, ניהלה המבקשת מרפאת שיניים בקרית-גת (להלן:" המרפאה"), יחד עם בעלה מאיר לוי (להלן: " מנהל המרפאה"), שעסק בניהול הכללי של המרפאה.

3.         המשיבה הינה חברת ביטוח המשווקת בין השאר ביטוחי שיניים.

4.         ביום 17.1.1982 נכרת בין הצדדים הסכם שענינו מתן טיפולי שיניים למבוטחי המשיבה (להלן: " ההסכם הראשון"). בהמשך, ביום 23.6.82 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף (להלן: " ההסכם המשולב"), אשר הרחיב את סל השירותים שהמבקשת היתה אמורה לספק למבוטחי המשיבה. כפי שעולה מחוזר ששלחה המשיבה למבקשת, ההסכם המשולב החליף את ההסכם הראשון והמחירונים המצורפים אליו יהיו המחירונים התקפים.

5.         לאור האמור, המבקשת היתה במועדים הרלונטיים "רופאת הסכם" של המשיבה, וספקה שירותי רפואת שיניים למבוטחי המשיבה, בתעריף שהוסכם על-ידי הצדדים.

6.         המבקשת הגישה תביעה לתשלום כספים בגין אי מילוי התחייבויות המשיבה לשלם לה עבור טיפולי שיניים אותם העניקה למבוטחי המשיבה.

7.         פסק הדין קיבל את התביעה בחלקה.

8.         על פסק הדין הגישה המערערת ערעור בכל הנוגע לאותו חלק שנדחה בתביעה. ואילו המשיבה הגישה ערעור שכנגד. לעמדת המבקשת דין הערעור שכנגד להדחות, ולפיכך הגישה בקשה  נשוא החלטתי.

9.         עיקרי התביעה:

9.1       המבקשת טוענת כי המשיבה שלמה לה תשלומים בחסר, מבלי להצמיד אותם למדד המחירים לצרכן כמוסכם בין הצדדים. בנוסף עתרה המבקשת לסעד הצהרתי לפיו על המשיבה לשלם לה עבור כל טיפול שניתן על ידה למבוטחי המשיבה, גם לאחר הגשת כתב התביעה.

9.2       לטענת המבקש מבירור שערך מנהל המרפאה בשנת 2001, התגלו אי התאמות בין הסכומים לאלו שהיו אמורים להשתלם כמתחייב בהסכם המשולב, וכפי ששולמו מספר שנים לא מבוטל קודם לכן.

9.3       המשיבה טענה להתיישנות התביעה וזאת באשר לכל חשבון המתייחס לתקופה שקדמה לשבע שנים למועד הגשת התביעה. לגופו טענה המשיבה כי בשנת 1985, נערך הסכם חדש. ההסכם החדש (להלן: " הסכם הרופאים"(, כלל שינוי בהסכם בין המשיבה ובין כל הרופאים הקשורים בהסכמים הדומים להסכם המשולב. המשיבה טענה כי פעלה לאור הקבוע בהסכם הרופאים ושילמה את מלוא הכספים להם היתה זכאית המבקשת ע"פ הקריטריונים הקבועים בהסכם הרופאים. המשיבה הודתה כי אין בידה הסכם רופאים חתום על-ידי המבקשת, אך עם זאת טענה המשיבה לאישור בהתנהגות לאורך זמן רב. לטענת המשיבה, לא הועלתה התנגדות לתעריפים החדשים שהתקבלו לאורך שנים רבות אצל המבקשת.

9.4       בסעיף 18 לכתב התביעה טענה המבקשת כי יש להאריך את תקופת ההתישנות במקרה דנן לתקופה כוללת של 10 שנים, בהתבסס על טענת התרמית כפי שקבוע בסעיף 7 לחוק ההתישנות תשי"ח - 1959 (להלן: "חוק ההתישנות"), הקובע כי באם עילת התביעה היא תרמית, תחילת תקופת ההתישנות ביום שבו נודע לתובע התרמית או ההונאה. 

9.5       בית המשפט לא קיבל את טענת התרמית וקבע  כי דין התביעה הכספית בהתיחס להפרשים מיום 2.12.95 ואילך להתקבל, ואילו דין התביעה בנוגע למגיע למבקשת לפני 2.12.98 להידחות מחמת התישנות.  בית המשפט קבע כי למצער לא הוכיחה המשיבה את טענותיה בכל הנוגע לתוקפו של הסכם הרופאים, ומכאן, ההסכם המחייב בין הצדדים הינו ההסכם המשולב. בית המשפט מחק את התביעה לסעד הצהרתי בכל העניין לזכויות הצדדים ככל שהתגבשו לאחר מועד הגשת התביעה.

10.        הערעור העיקרי:

10.1     המערערת טוענת כי בית המשפט טעה באופן בו חישב את מועד תחילת תקופת

ההתישנות. אליבא דהמערערת, תביעות העבר שלא התישנו החלו בשנת 1991 ולא בשנת 1995 כפי שנקבע בפסק הדין. מכאן יש לערוך את חישוב הפרשי התשלומים מחדש על-פי תקופת ההתישנות כאמור.

10.2     עוד טוענת המערערת כי בית המשפט טעה משלא קיבל את טענתה למתן סעד

הצהרתי בכל הנוגע לתביעות אשר לא בשלו בעת הגשת כתב התביעה ולאחריה.